החלטה בתיק ב"ש 6183/06

1.         בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתפ"ח 7009/06, בו הואשם בעבירות של חטיפה לשם ביצוע עבירת מין (לפי סעיף 374 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, להלן- " החוק") ושל מעשים מגונים (לפי סעיף 348(ב) לחוק בזיקה לסעיף 345(ב)(1) לחוק ובנסיבות האמורות בסעיף 345(א) (1) לחוק).

2.         על פי כתב האישום, ביום 16.2.05 השתתף המשיב, יליד 1948, במסיבה שנערכה בבית משפחתה של המתלוננת, שהיא נערה ילידת יולי 1990, משפחה עימה הוא מצוי בקשרי ידידות. כאשר עזב המשיב את בית משפחת המתלוננת, הזמין את המתלוננת לרדת עימו לרכבו כדי לשוחח עימה. המתלוננת ירדה מביתה ונכנסה לרכבו של המשיב, בסוברה שהשיחה תתקיים ברכב החונה ליד ביתה. ואולם, עם כניסת המתלוננת לרכב נעל המשיב את דלתות הרכב בנעילה מרכזית. מיד לאחר מכן ביקשה אחותה הקטנה של המתלוננת להיכנס לרכב, אך המשיב דחה אותה והחל בנסיעה מבלי שהמתלוננת ידעה מהו יעדה.

במהלך הנסיעה ביצע המשיב במתלוננת מעשים מגונים שכללו ליטוף רגליה גם מתחת לחצאיתה, נישוק המתלוננת על פיה, הכנסת היד מתחת לתחתוני המתלוננת ונגיעה באיבר מינה והכנסת היד אל מתחת לחולצה ולחזייה וליטוף החזה.

חלק מהמעשים נעשו במהלך הנסיעה וחלקם כשהרכב עמד בפתחו של מגרש חניה חשוך באיזור רח' יפו.

עוד נטען בכתב האישום, כי במהלך הנסיעה התקבלו בטלפון הנייד של המשיב מספר שיחות טלפון מאמה של המתלוננת, אשר ביקשה שהמשיב יחזיר את המתלוננת לביתה לאלתר.

סמוך לפני ששבו המשיב והמתלוננת למקום מגוריה, נתן המשיב למתלוננת שטר של 200 ש"ח וביקש ממנה שלא לספר לאיש על שאירע. המתלוננת זרקה את השטר מתחת למושב הרכב עליו ישבה ועזבה את הרכב כשרוכסן חצאיתה וכפתורי חולצתה פתוחים. כשהגיעה המתלוננת לביתה והחלה לספר לאמה את שאירע, חשה ברע והתעלפה.

3.         עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בבקשה נטען, כי העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען מקימות חשש סביר ששחרור המשיב יסכן את בטחון הציבור. בנוסף, קיימת עילת מעצר בגין חשש של התחמקות מהליכי שפיטה, שכן המשיב הוא אזרח קנדי ושוהה בארץ כתייר.

4.         המשיב טען, כי אין בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו, ובמיוחד באשר לעבירת החטיפה לשם ביצוע עבירת מין. בנוסף נטען, כי בכל מקרה אין מקום למעצר המשיב בפועל וניתן להסתפק בחלופת מעצר. גירסתו הכללית של המשיב היא, שאכן נסע עם המתלוננת ל"סיבוב" של מספר דקות ברכבו, ובמהלכו שוחחו שיחת חולין גרידא. המשיב מכחיש מכל וכל את ביצועם של המעשים המגונים המיוחסים לו.

5.         הראיה המרכזית כנגד המשיב הן הודעות המתלוננת, שכן למה שהתרחש ברכבו של המשיב לא היו עדים. עם זאת, להודעות אלה נמצא חיזוק בראיות נוספות, כמפורט להלן.

6.         מחומר הראיות עולה, כי הייתה היכרות קודמת בין המשיב לבין בני משפחת המתלוננת. אמה של המתלוננת תיארה את המשיב כאדם בודד אותו הכירו בני משפחתה בבית הכנסת, ומתוך רחמים היו מזמינים אותו להשתתף בשמחות במשפחתם (הודעה מיום 19.2.06 בשורות 7-8).

האם שללה תחילה קבלת תמיכה כלכלית מהמשיב (שם, ש' 56), אך בהמשך שינתה גירסתה. לגירסת המשיב, הוא תומך במשפחת המתלוננת מזה כשנה ותרם להם סכומי כסף. גירסה זו נתמכת בדברים שמסרה אמה של המתלוננת לחוקרת מרב בוזנאח, כפי שנרשמו במזכר מיום 22.2.06, לפיהם המשיב רכש עבור המשפחה מייבש כביסה ומכונת כביסה ואף מסר להם מספר שיקים, אך אלה חזרו ללא כיסוי. על הסיוע הכספי שהושיט המשיב למשפחת המתלוננת ניתן ללמוד גם מהתצהירים שהגיש ב"כ המשיב (מש/2 -   מש/6).

המשיב טען כי המתלוננת עבדה בדירתו בעבודות נקיון, תמורת שכר, וזאת במספר הזדמנויות (8-10 פעמים, כאמור בהודעה מיום 17.2.06 ש' 6; "לא פעמיים ולא פעם שלישית", כאמור בהודעה מיום 19.2.06, ש' 65). המתלוננת מכחישה נמרצות דברים אלה וטוענת כי מעולם לא ביקרה בדירת המשיב (הודעה מיום 19.2.06, ש' 50-54).

גם המתלוננת, כמו אמה, הכחישה שהמשיב תומך כלכלית במשפחתה (שם, ש' 131-132).

הכחשת הסיוע שניתן למשפחת המתלוננת על ידי המשיב, העומדת בניגוד לראיות אחרות (לרבות דברים שאמרה אמה של המתלוננת לחוקרת, כמפורט לעיל), מעוררת סימן שאלה, אך אינני סבור שיש ליתן לכך משקל בשלב הנוכחי, כשאין לשקול שיקולי מהימנות מעבר לבחינת הראיות הגולמיות. יתכן ויש הסבר לכך, ולו גם חוסר רצון מצד בני משפחת המתלוננת להיראות כנזקקים לגמ"ח. התשובה לסתירות אלה והמשמעות שיש ליתן לעצם קיומן, אם בכלל, הם נושאים שיהיה ניתן לבררם רק במסגרת התיק העיקרי.

7.         כאן יצוין, כי לרקע ההכרות הקודמת בין המשיב לבין משפחת המתלוננת, ממנה הייתה המשפחה יכולה ללמוד כי המשיב אדם בודד (ויתכן שאף יש לו בעיות משפחתיות כנאמר בהודעת האם מיום 19.2.06 בש' 4-5), ובעל אמצעים, נטען על ידי הסניגור כי הרקע לתלונתה של המתלוננת הוא נסיון לסחוט כספים מהמשיב. לטענה זו לא נמצא כל ביסוס בחומר הראיות, וגם כהשערה גרידא קשה לקבלה, שכן אם היה רצון לסחוט את המשיב, התלונה לא הייתה נמסרת לגורמי חוץ והמשפחה הייתה מאיימת על המשיב שאם לא יספק את רצונותיה תוגש נגדו תלונה. בפועל הפרשה פרצה אל מחוץ למעגל המשפחתי (תחילה בבית החולים אליו הובאה המתלוננת) מיד לאחר האירוע עצמו. במצב זה לא נראה כיצד ניתן עוד לסחוט את המשיב.

8.         ביום האירוע הוזמן המשיב להשתתף בשמחה משפחתית בבית המתלוננת. בסביבות השעה 23:00 עזב המשיב את הדירה.

לגירסת המשיב, ביורדו במדרגות, באה אליו המתלוננת והלינה על כך שלא נפרד ממנה לשלום. המשיב קרא לה לרדת למטה כדי שייפרדו כראוי.

יצוין, כי למשיב לא היה הסבר ברור מדוע ביקש מהמתלוננת לרדת כדי להיפרד ממנו ודבריו בעניין זה הם מבולבלים וחסרי הגיון (ראו הודעה מיום 19.2.06 ש' 10-16).

לגירסת המתלוננת, המשיב ביקש שתרד לרחוב כדי שיוכל לומר לה דבר מה (הודעה מיום 17.2.06, גיליון 1, ש' 4-6; הודעה מיום 19.2.06, ש' 11-12). עם זאת, במקום אחר מאשרת המתלוננת את דברי המשיב לפיהם היא הייתה זו שפנתה אליו בטרוניה מדוע לא נפרד ממנה כראוי (הודעה מיום 19.2.06, ש' 55-59), ובהמשך לפניה זו שלה ביקש המשיב לשוחח עימה.